סיימו לנחש – השתמשו בטכנולוגיית חיטוי באמצעות אור UV
במשך זמן רב, נורות UV נחשבו לכלים שאין צורך לטפל בהם – פשוט מחברים אותן לחשמל, הן פועלות, ומקווים שהן אכן הורגות את החיידקים.
הבעיה? רוב המערכות פועלות בעוצמה מלאה 24/7. לא משנה אם האזור כבר נקי או שהנורה דועכת – זו בזבוז של חשמל, והנורות נהרסות הרבה מהר יותר מהדרוש.
אנחנו משנים את זה על ידי הקשבה למה שהנורות אומרות לנו.
לדעת מה קורה בתוך הנורה
במקום להשתמש במערכות הישנות, אנו משתמשים במנועים אלקטרוניים חכמים. זה כמו לעבור ממתג פשוט למערכת בית חכם. מנועים אלו שומרים על רמת המתח והזרם בזמן אמת.
למה זה חשוב? הנורות דועכות עם הזמן. על ידי מעקב אחר השינויים האלו, אנו יכולים לדעת בדיוק מתי הנורה מתחילה לדעוך – הרבה לפני שרמת החיטוי יורדת לרמה מסוכנת.
אנו מחברים את המנועים האלו לשערי IoT באמצעות Modbus או MQTT. כך, במקום לטייל במפעל עם טבלה, ניתן פשוט לראות על הדשבורד כמה קילוהרץ חשמל צורכת כל נורה.
המאבק בין עוצמת החשמל לחום
קל לרצות להגדיל את עוצמת החשמל כדי להרוג את החיידקים מהר יותר. אך יש בעיה: יותר עוצמת חשמל פירושה יותר חום. אם עושים זאת יותר מדי, הזכוכית של הנורה עלולה להישבר. ובוודאי שאי אפשר פשוט להגדיל את המתח כדי “להעיר” נורה ישנה – זה רק יקלקל את האלקטרודות ויהרוס את הנורה מוקדם מדי.
אנו פותרים זאת על ידי שימוש באור פולסטי או עוצמת חשמל משתנה. זו דרך עדינה יותר. בנוסף, מכיוון שאנו מעקבים אחר רמת האנרגיה, אנו יכולים לדעת בדיוק מתי להחליף נורה, על סמך מצבה האמיתי, ולא על סמך הערכות שרירותיות.
הקושיים
זה לא קסם – הוספת טכנולוגיה כזו גורמת לעומס יותר גדול על החוטים. נדרשת רשת נתונים טובה באזורים שבהם נמצאות הנורות. ומכיוון שאזורים אלו בדרך כלל לחים או חמים מאוד, החיישנים ושערי ה- IoT צריכים להיות עמידים (בעלי דרגת IP גבוהה), אחרת הם יפסיקו לעבוד.
זה דורש עוד עבודה בהתחלה. אך בתמורה, ניתן לחסוך 15% עד 30% מהאנרגיה המבוזבזת. לדעתי, זו עסקה ששווה לעשותה.