על רצפות אמנותיות מודפסות, הגימור הוא שמבדיל בין מוצרים איכותיים לאלו שאינם איכותיים מספיק. כולם מצפים לגימור מבריק כמו של זכוכית, אך בהרבה מקרים הטכנולוגיות המשמשות ליישום החומרים אינן יעילות – כתוצאה מכך הדיו נשאר עם ברק חלש, והחומר אינו נעשה קשיח באמת. בדרך כלל הבעיה אינה בדיו עצמו, אלא בחוסר ההתאמה בין ספקטרום האור של המנורה לבין החומרים שמשמשים ליישום הדיו.
מה באמת חשוב מבחינה טכנית? מנורות גליום יעילות בזכות האופן בו ספקטרום האור שלהן מעוצב. מנורות רגילות של גז כספית פולטות אור UV בטווח רחב, אך מנורות גליום מרכזות את האנרגיה באורך גל של 365 ננומטר. אורך גל זה תואם את נקודת הספיגה העיקרית של רוב הדיות שמתייבשות באמצעות אור UV, כך שהפולימריזציה מתרחשת במהירות ובאופן מלא.
אנו לא מקבלים רק גימור שטחי; אנו מקבלים קשרים בין המולקולות ברמה המולקולרית. מבחינת הנתונים, מדובר בעוצמת אור של יותר מ-1200 מיליוואט לסמ”ר על החומר, ובצפיפות אנרגיה של 800 מילי-ג’ול לסמ”ר. פרופיל האנרגיה הזה הוא זה שהופך את הדיו הנוזלי לסרט קשיח ועמיד, עם גימור מבריק כמו של גלזורה.
למה זה עובד טוב לשימוש בחומרים לעיטור קירות? בשימושים אלו, החומר צריך לעמוד בחשיפה לשחיקה ולחומרים כימיים, מבלי לאבד את הפרטים שלו. אורך הגל של 365 ננומטר של מנורות גליום פועל על החומרים שיוצרים רשת פולימרית צפופה. רשת זו היא שנותנת לדיו את הקשיחות הנדרשת, כך שהוא מתנהג כמו גלזורה.
בנוסף, זה מהיר ויעיל מבחינת אנרגיה – הדיו מתייבש מיד, ללא לחץ חום שעלול לפגוע בחומרים רגישים. כך נוצר גימור שנראה ומתנהג כמו חרס, מיד לאחר הדפסה.
מה צריך לעשות כדי שההתקנה תהיה יעילה? ההתקנה דורשת התאמה מדויקת של המנורה, המחזיר והשכבה הדיכרואית, כדי להשיג את עוצמת האור הנדרשת. האור שיוצא מהמנורה הוא כיווני מאוד, וכל חוסר התאמה יפחית את צפיפות האנרגיה ויגרום לכך שהדיו לא יתייבש כראוי.
המנורה אינה פולטת אוזון, אך עדיין דורשת מקור חשמל ייעודי ומערכת קירור שתוכל לעמוד בעומס האנרגיה הגבוה. התאמת המנורה למהירות ההדפסה ולמבנה המנורה אינה אופציונלית, אם רוצים תוצאות עקביות.